רגע פרוץ המרד של אבשלום באביו דוד עטוף באמתלה דתית ומתוזמן לנקודת ציון סמלית בציר הזמן. אבשלום מנצל את המציאות ההלכתית של אותם ימים כדי לצאת מעיר הבירה ליעד מחושב, תוך שהוא מסתיר את כוונותיו האמיתיות למלוך.
הצירוף מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה מעורר דיון נרחב בקרב הפרשנים, המציעים לו שני כיוונים מרכזיים. הגישה המרכזית, הנשענת על דברי חז"ל, רואה בכך ציון היסטורי ורוחני: ארבעים שנה חלפו מאז ביקשו בני ישראל מלך מהנביא שמואל. ציון זמן זה נועד להדגיש את הקשר שבין אותה בקשה לבין הטרגדיה הנוכחית, ולהראות כיצד השאלה למלך התגלגלה לבסוף למרד, לשפיכות דמים ולהשפלה במלכות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המפרשים את התאריך כציון זמן ישיר יותר. ייתכן שמדובר בארבעים שנה לתחילת המלוכה בישראל עם משיחת שאול [רלב"ג], או בארבעים שנות שלטונו של דוד [רלב"ג, מלבי"ם, אברבנאל]. לפי גישה זו, אבשלום פעל סמוך לסיום שנת הארבעים, מתוך הבנה שאביו הזדקן ועלול להמליך את שלמה בחייו, ולכן מיהר להקדים אותו [מלבי"ם]. יתרה מזאת, ייתכן שאבשלום ידע על נבואה המגבילה את שלטון דוד לארבעים שנה, והסיק שהגיעה העת שבה תסור המלוכה מאביו ותעבור אליו [רלב"ג]. פירושים נוספים מציעים כי מדובר בארבעים שנה מאז נפרד דוד משאול, או שאלו פשוט שנות חייו של אבשלום [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
כדי לצאת מירושלים מבלי לעורר חשד, אבשלום מבקש מהמלך: וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי. הוא מסווה את הקשר השלטוני כפעולה דתית תמימה, אולי כהשלמת נדר נזירות שקיבל על עצמו [ביאור שטיינזלץ]. באותה תקופה, בטרם נבנה בית המקדש בירושלים, חל היתר במות, והיה מותר להקריב קרבנות בכל מקום [רלב"ג, רד"ק].
הבחירה להקריב דווקא בְּחֶבְרוֹן לא הייתה מקרית. מבחינה דתית, סביר להניח שהייתה שם במה ציבורית מרכזית שאליה יכול היה אבשלום לפרוש כדי להתבודד ולהתפלל לה' שימליכו תחת אביו [רלב"ג, מצודת דוד, אברבנאל]. אולם המניע האמיתי היה שלטוני ומחושב. רוב הפרשנים מסכימים כי אבשלום בחר בחברון משום ששם החלה ופרחה מלכותו של דוד אביו. אבשלום האמין כי "המקום גורם" – כלומר, שלמקום עצמו יש סגולה מיוחדת להצלחה במלוכה [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, חברון הייתה עיר אם מרכזית ובירתה ההיסטורית של שבט יהודה. אבשלום חישב שאם יצליח למשוך אחריו את אנשי חברון ולהכתיר את עצמו שם, שאר שבטי ישראל יבינו שהעיר כבר קיבלה אותו כמלך, וינהו אחריהם [מלבי"ם, אברבנאל].
גישה מדרשית שונה מציעה שאבשלום כלל לא התכוון להקריב בחברון עצמה, אלא נסע לשם רק כדי להביא משם כבשים שמנים ומשובחים להקרבה. עם זאת, הפרשנים מעירים שפירוש זה קשה מבחינה לשונית, שכן הפסוק אומר במפורש שההקרבה תהיה "בְּחֶבְרוֹן" ולא שהכבשים יובאו "מחברון" [רש"י, רד"ק, אברבנאל].