יצא לכם פעם לתכנן משהו בסוד, והייתם צריכים להמציא תירוץ ממש טוב כדי לצאת מהבית בלי שישאלו אתכם שאלות? זה בדיוק מה שאבשלום עושה. אבשלום מתכנן למלוך במקום דוד אביו, אבל הוא חייב לצאת מירושלים בלי שאף אחד יחשוד בו. לכן, הוא בא אל המלך ומבקש: וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי. הוא בעצם אומר לאביו שהוא הבטיח להביא קרבן לה', והוא חייב ללכת לקיים את ההבטחה שלו. ככה הוא גורם לזה להיראות כמו מעשה תמים וטוב, בזמן שבאמת יש לו תוכנית אחרת לגמרי.
אבשלום מבקש לקיים את ההבטחה שלו דווקא בְּחֶבְרוֹן. למה הוא בחר בעיר הזאת? כי חברון היא העיר שבה דוד אביו התחיל את המלכות שלו. אבשלום האמין שאם הוא יכתיר את עצמו למלך באותו מקום בדיוק, הסגולה של המקום תביא גם לו הצלחה, ושאר העם ימהרו ללכת אחריו.
התנ"ך מספר לנו שהאירוע הזה קורה מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. ממתי סופרים ארבעים שנה? מהרגע שבו בני ישראל ביקשו מהנביא שמואל שיהיה להם מלך. ציון הזמן הזה נועד להזכיר לנו איך הבקשה ההיא מלפני המון שנים, התגלגלה לאט לאט עד לרגע העצוב הזה שבו בן מנסה לקחת את המלכות מאבא שלו.