תארו לעצמכם שאתם נאלצים לעזוב את הבית שלכם בחיפזון, ולא יודעים מתי תוכלו לחזור. זה בדיוק מה שמרגיש דוד המלך כשהוא בורח מירושלים. הוא מטפס על הר הזיתים, עד שהוא בָּא עַד הָרֹאשׁ, כלומר מגיע ממש אל פסגת ההר. מהמקום הגבוה הזה אפשר היה להשקיף מרחוק אל האוהל שבו שכן ארון הברית. לכן, הפסגה הייתה מקום אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים. דוד עצר כדי להתפלל לה' ולהשתחוות מול מקום הארון, ממש כמו אדם שנפרד בעצב מהמקום היקר לו מכל לפני שהוא יוצא לדרך רחוקה. בדיוק באותו רגע של תפילה, מופיע פתאום חבר קרוב ואיש סודו של המלך, שנקרא חוּשַׁי הָאַרְכִּי על שם אזור המגורים שלו. דוד רואה שחושי מגיע כשהוא קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. הבגדים שלו היו קרועים והוא פיזר עפר על ראשו. בימים ההם, התנהגות כזו הייתה סימן לאבל ולצער עמוק. חושי הגיע כך כדי להראות לדוד שהוא משתתף בכאב שלו, ואפילו מוכן ללכת איתו לגלות כדי לא להשאיר אותו לבד.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק ל״ב
וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד־הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתׇּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.