מעמדו של אבישי בן צרויה בקרב גיבורי דוד נידון בפסוק זה, תוך בחינת יחסו לקבוצות הגיבורים השונות בצבאו. המילה הֲכִי מורכבת מהמילה "היא" בתוספת ה"א, והיא באה להורות על אמיתות הדבר, כלומר "באמת" [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק עורך השוואה בין שתי קבוצות שונות של שלושה גיבורים. לפי קו חשיבה זה, המילים מִן־הַשְּׁלֹשָׁה מתייחסות לקבוצה השנייה של הגיבורים, הם שלושת שואבי המים. אבישי היה הֲכִי נִכְבָּד, המכובד והגדול ביותר מבין אותה שלישייה, ולכן וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, הוא מונה לעמוד בראשם כמפקד. עם זאת, המילים וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁה לֹא־בָא באות לסייג את מעמדו, ומלמדות שעל אף היותו מפקד הקבוצה השנייה, הוא לא הגיע למעלתם ולדרגתם של שלושת הגיבורים הראשונים. [אברבנאל] מוסיף כי הכתוב מדגיש את שמו של אבישי כדי לציין שהוא היה הידוע והבולט מבין השלושה, בניגוד לגיבור השלישי באותה קבוצה ששמו כלל אינו מוזכר. [אלשיך] מדייק מהמילה מִן־הַשְּׁלֹשָׁה, ולא "מהשלושה", שיש כאן רמז לכך שהוא היה נכבד רק ממקצת הגיבורים ולא מכולם, ומקשר זאת למניין הכולל של שלושים ושבעה גיבורי דוד.
לעומת גישה זו, ישנה פרשנות המציגה קריאה שונה של מבנה הפיקוד והאירועים [ביאור שטיינזלץ]. לפי דעה זו, מִן־הַשְּׁלֹשָׁה מתייחס דווקא לשלושת הגיבורים הראשונים (עדינו, אלעזר ושמא) שפרצו לבית לחם. אבישי היה הֲכִי נִכְבָּד וכן וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר משום שהוא היה שר הצבא והמפקד הישיר שלהם, ודרגתו הייתה גבוהה משלהם. לפיכך, משמעות המילים וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁה לֹא־בָא אינה פחיתות כבוד, אלא תיאור עובדתי: מתוקף תפקידו הבכיר כשר צבא, הוא לא הצטרף פיזית לאותם שלושה ולא בא עמהם למבצע הפריצה בבית לחם.