בתקופה של מתיחות צבאית וסכנה, מתגבשת קבוצה של לוחמי עילית היוצאים למשימה נועזת כדי לחבור לדוד במקום מסתורו, בעוד כוחות האויב נערכים בקרבת מקום. הכתוב מתאר את ירידתם של שלושה גיבורים בולטים, תוך שימוש בכתיב ייחודי. המילה נכתבת שלשים אך נקראת שלשה, כדי ללמד שמדובר בשלושה גיבורים ספציפיים מתוך קבוצה של קצינים ולוחמים גדולים שכונו "שלישים" [רד"ק, מנחת שי].
הגיבורים הללו מתוארים כמהשלשים ראש, כלומר הם היו מגיבורי ראשי המחנות [רש"י, רד"ק], ושימשו כמפקדים על יחידת שלושים הגיבורים שתפורט בהמשך [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הכתוב בחר שלא להזכיר את שמותיהם בשלב זה כדי לשים את הדגש על גבורת המעשה עצמו, כאשר רק בהמשך מתברר ששניים מהם הם אבישי ובניהו, ואילו שמו של השלישי הושמט, אולי משום שהיה חוטא במעשיו ולכן הנביא נמנע מלהזכיר את שמו [אברבנאל].
הגיבורים יורדים אל קציר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לזמן התרחשות האירוע, כלומר בעונת הקציר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כפשוטו ממש, שדוד יצא אל שדות הקציר כדי להגן על הקוצרים הישראלים ועל התבואה מפני הפלשתים שביקשו להשחית את היבול ולהרעיב את העם [אברבנאל].
הם מגיעים אל מערת עדולם, שהייתה ממוקמת על צור גבוה וחזק ושימשה כמצודה מבוצרת [רד"ק, מצודת דוד]. באשר לזמן התרחשות האירוע, קיימת מחלוקת. דעה אחת גורסת כי הדבר אירע בתקופה שבה דוד ברח מפני שאול ונמלט אל מערת עדולם [רד"ק]. לעומת זאת, דעה אחרת קובעת כי המעשה התרחש מאוחר יותר, בראשית ימי מלכותו של דוד על ישראל, במהלך מלחמותיו הראשונות מול הפלשתים [מלבי"ם, אברבנאל].
באותה עת, וחית פלשתים חנתה בעמק רפאים הממוקם מדרום למערב לירושלים [ביאור שטיינזלץ]. המילה חית אינה מכוונת לחיה, אלא משמעותה עדה, מחנה או יחידת פשיטה של פלשתים שנאספה במקום זה [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל].