דמותו של בניהו בן יהוידע מצטיירת כמזיגה נדירה של עוצמה פיזית אדירה וגדולה רוחנית, כאשר מעלותיו עוברות אליו גם בירושה מאביו. הכתוב מכנה אותו בֶּן אִישׁ חַי (כתיב) או חַיִל (קרי), כפילות המעידה על אופיו הרחב. במישור הפיזי, הוא מתואר כאדם מזורז, מלא חיוניות ואנרגטי שגבורתו יצוקה בו [מצודת ציון, רלב"ג, אברבנאל]. במישור הרוחני, הפרשנים מסבירים כי מדובר באדם ירא שמים וצדיק גמור, שזריזותו בקיום מצוות בראה לו "חיל" של מלאכים, ועל כן הוא קרוי "חי" – שכן צדיקים קרויים חיים גם לאחר מיתתם [רד"ק, מנחת שי, חומת אנך].
הוא מתואר כרַב פְּעָלִים, ביטוי המשלב את עשייתו הצבאית הענפה ופעולותיו הרבות בשדה הקרב [מצודת דוד, רלב"ג], יחד עם היותו אדם הגדול במעשים טובים ובמצוות [רד"ק, חומת אנך]. מוצאו הוא מִקַּבְצְאֵל, עיר הממוקמת בנחלת שבט יהודה [מלבי"ם, רלב"ג, רד"ק], כאשר שם המקום נדרש גם כסמל לכך שהיה מקבץ תורה ואוסף ניצוצות של קדושה [רד"ק, חומת אנך].
בניהו הוכיח את כוחו בשורת מעשי גבורה יוצאי דופן. תחילה, הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב. המילה "אריאל" מורכבת מהמילים "ארי" ו"אל" (לשון חוזק), ומבטאת עוצמה אדירה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשני שרים או לוחמים מואבים אדירים, שהיו גיבורים וחזקים כאריות. מנגד, יש המפרשים כי "אריאל" הוא כינוי למגדלים ומבצרים חזקים במואב (שאולי אף היו חקוקות עליהם צורות אריות), ואותם בניהו כבש [רלב"ג, אברבנאל]. ברובד מדרשי, "אריאל" רומז לבית המקדש (שנבנה על ידי שלמה, צאצא של רות המואביה), והכוונה היא שגדולתו של בניהו לא הותירה כמותו לא בבית ראשון ולא בבית שני [רש"י, רד"ק]. מעניין לציין כי למרות שבניהו היה כהן, הוא לא נרתע מלהיטמא למתים בשדה הקרב, שכן הלחימה באויבי ה' נחשבת למצווה גדולה, בדומה למעשהו של פנחס [רד"ק, רלב"ג].
שיא גבורתו מתבטא במאבקו פנים אל פנים מול חיית הטרף: וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. הניצחון כאן מורכב משלושה גורמים המעצימים את הסכנה [אברבנאל]. ראשית, ההתמודדות מול האריה, הגיבור והחזק שבחיות. שנית, זירת הקרב הייתה בתוך בור צר, מקום דחוק שלא איפשר לבניהו לסגת או לחמוק [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. שלישית, הקרב התרחש ביום שלג. ביום קר כל כך, טבעו של האדם להיחלש ופעולותיו החיוניות מואטות, בעוד שכוחו של האריה דווקא הולך ומתגבר בקור העז [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. למרות כל התנאים הקשים הללו, בניהו ירד באומץ אל הבור והכה את האריה.