אנשי הרשע, בניגוד לצדיקים שמלכותם יציבה ופורייה, משולים לגורם מזיק, חסר תועלת ונע ונד, שסופו כיליון. המילה ובליעל מתייחסת לאנשים רשעים, לאויבי דוד כדוגמת שאול, או למלכויות רשע כדוגמת ירבעם וחבריו [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
הכתוב מדמה את הרשעים, אשר כֻּלָּהַם (כולם) נמשלים לקוֹץ מֻנָּד – ביטוי הנגזר משורש נ.ד.ד ומשמעותו נדידה, הרחקה ותנועה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הפרשנים מציגים מספר זוויות לדימוי זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקוץ מסמל דבר פוגעני שאנשים מנסים להרחיק מעליהם. זהו קוץ הנזרק ממקום למקום, מנוער ומושלך ברגליים על ידי כל מי שנתקל בו, שכן הוא מכאיב לכל מי שנוגע בו [רד"ק, אברבנאל]. יש שפירשו זאת כקוץ הנדבק לרגלו של אדם ונגרר עמו בדרכו ממקום למקום בעל כורחו, דבר המסמל את חוסר היציבות של שלטון הרשעים שלא יאריך ימים במקום אחד [מצודת דוד].
זווית נוספת רואה בקוץ המונד משל לשליטים רשעים חסרי תועלת שאינם עושים פרי, אשר עם עלייתם לשלטון הם מזיקים לכל מי שמתקרב אליהם ונוקבים אותו בקוציהם [רלב"ג, מלבי"ם, אברבנאל]. מנגד, ישנו פירוש המזהה את הקוץ עם סוג מסוים של דרדר, אשר בתחילת צמיחתו הוא רך ונע ברוח, אך בסופו הוא מתקשה והופך למפגע [רש"י].
סופו של הפסוק, כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ, מתאר את חוסר האונים הראשוני בהתמודדות עם הרשעים. בשל חדותם והסכנה הטמונה בהם, אי אפשר פשוט לאחוז בקוצים הללו בידיים חשופות כדי לעקור אותם או לסלקם מן הדרך [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, שטיינזלץ]. מכיוון שלא ניתן לאסוף אותם ביד כפי שאוספים דשא או יבול מועיל, הטיפול בהם דורש שימוש בכוח, בכלים קשים או באש, וכן תפילה לה' שיכרית אותם מכרמו [מלבי"ם, אברבנאל].