גדולתם של לוחמי העילית של דוד המלך לא נמדדה רק בכוחם הפיזי, אלא גם בעוצמתם הרוחנית והשכלית. בעוד שבספר דברי הימים מוזכרים הגיבורים שסייעו להמליך את דוד בתחילת דרכו, רשימת הגיבורים כאן מתמקדת באלו שהיו מלוויו הקבועים ופעלו עמו לאורך כל מלחמותיו [מלבי"ם, אברבנאל], ובמיוחד בשלושה גיבורים שהקיפו את דוד כדי להגן עליו לעת זקנתו [מצודת דוד, אברבנאל].
על פי הפשט, הגיבור הראשון והבכיר מבין שומריו של דוד נקרא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. עם זאת, חלק מחכמינו זיהו דמות זו כדוד המלך עצמו, או כשר צבאו יואב [רד"ק, אלשיך, אברבנאל].
הפסוק מתאר את הגיבור בכינוי יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי, תואר המעיד על חוכמתו הרבה. חרף היותו איש מלחמה, מתוך אהבתו לחכמה הוא היה שובת ממלאכתו ויושב בישיבת סנהדרין כדי לעסוק בתורה [רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד]. המילה תַּחְכְּמֹנִי נגזרת משורש חכמה [רד"ק], או שזהו שמו של מקום או משפחה [אברבנאל, שטיינזלץ]. הוא תופס את עמדת רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי, כלומר, הוא היה הבכיר מבין שלושת הגיבורים [רלב"ג, שטיינזלץ], או שר וראש לאנשים הגדולים והנכבדים, שכן המילה "שלישי" משמעותה שררה וגדולה [רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל].
שמו, עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי (אשר נכתב במסורת "העצנו" ונקרא "העצני" [מנחת שי, רד"ק]), משקף על פי חז"ל את אופיו הכפול והייחודי: בשעה שהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן ומגמיש את עצמו כתולעת, אך כשהיה יוצא למלחמה היה מקשה את עצמו כעץ [רש"י, רד"ק].
הפסוק ממשיך ומתאר את גבורתו העצומה, על כך שהכה עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת (המילה נכתבת "אחד" ונקראת "אחת" [מנחת שי, רד"ק]). ציון ההרג הרב קשור לתחילת הפסוק: גדולתו העיקרית הייתה שלמרות המאמץ הפיזי האדיר שבהריגת שמונה מאות איש בקרב אחד, הוא לא תש כוחו, אלא מיד לאחר מכן חזר לשבת בישיבת החכמים כדי לעיין בתורה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
בספר דברי הימים מופיע תיאור מקביל ושונה מעט של אותו גיבור, שם הוא נקרא "ישבעם בן חכמוני" ומתואר שהכה שלוש מאות חלל. הפרשנים מסבירים כי אין כאן סתירה. מבחינת שמו, "ישבעם" משמעותו יושב בעם, בדומה ל"יושב בשבת", ו"בן חכמוני" מקביל ל"תחכמוני" [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. באשר למספר ההרוגים, יש המסבירים כי מדובר בשתי מלחמות שונות [רד"ק]. גישה אחרת מציעה שספר דברי הימים בא לשבח רק את חוסנו הפיזי – שהיה מסוגל לנופף בחניתו על שלוש מאות איש בקלות וללא עייפות. לעומת זאת, הפסוק שלנו בא לשבח את השילוב הנדיר של גבורה ואהבת החכמה, המדגיש כיצד גם לאחר שהכה שמונה מאות איש, מיהר לשוב אל ספסל הלימודים [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל].