יצא לכם פעם לחשוב מה הופך אדם לגיבור אמיתי? האם אלה רק שרירים חזקים, או שאולי צריך גם שכל חריף? לדוד המלך הייתה קבוצה מיוחדת של לוחמי עילית שליוו אותו ושמרו עליו, במיוחד כשהתבגר. הלוחמים האלה לא היו רק גיבורים חזקים בגופם, אלא גם אנשים חכמים מאוד.
הלוחם הבכיר והחשוב מכולם נקרא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי. הוא היה רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי, כלומר המפקד של שלושת הגיבורים הראשיים. הפסוק קורא לו יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי, תואר שמגיע מהמילה חכמה. למרות שהיה איש צבא, הוא אהב מאוד ללמוד, והיה יושב עם החכמים כדי לעסוק בתורה. השם שלו, עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, מגלה לנו סוד על האופי המיוחד שלו: כשהיה יושב ללמוד הוא היה עדין ורגוע, אבל כשהיה יוצא למלחמה כדי להגן על העם, הוא היה חזק וקשה כמו עץ.
הפסוק מתאר את הגבורה העצומה שלו, כשהוא גבר והכה עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת. לנצח כל כך הרבה אויבים בקרב אחד זה דבר שדורש המון כוח, אבל הגדולה האמיתית שלו הייתה שמיד אחרי המאמץ האדיר הזה, הוא לא הרגיש עייף. הוא מיד חזר אל ספסל הלימודים ואל ישיבת החכמים, כדי להמשיך ללמוד בשמחה.