קרה לכם פעם שטיילתם בטבע ופתאום נתקלתם בשיח ענק מלא בקוצים חדים ודוקרניים? ברור שלא תנסו להזיז אותם בידיים חשופות, נכון? דוד המלך מדמה אנשים שבוחרים לעשות מעשים רעים לאותם קוצים מסוכנים. אי אפשר פשוט להתעלם מהם, כי הם עלולים לפגוע באחרים, אבל גם אי אפשר לטפל בהם ללא הגנה.
לכן נאמר יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית. מי שרוצה לפנות את הקוצים האלה צריך להגן על עצמו היטב וללבוש שריון מברזל, ולהשתמש בכלים חזקים כמו חנית כדי לא להיפגע. ומה עושים עם הקוצים אחרי שקוצצים אותם? מכיוון שאי אפשר להשתמש בהם לשום דבר מועיל, מסלקים אותם לגמרי, ולכן וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ. הקוצים נשרפים ונעלמים בַּשָּׁבֶת, כלומר ממש באותו מקום שבו הם צמחו והפריעו.
המשל הזה מלמד אותנו שמעשים רעים לא יכולים להישאר בעולם לנצח. בסופו של דבר, ה' דואג שהרע יסולק וייעלם לגמרי, בדיוק כמו שמפנים שדה מקוצים דוקרניים, כדי שיהיה אפשר לשתול בו דברים טובים ויפים.