בזמן של מתיחות צבאית, מתקבצים לוחמים מובחרים סביב דוד במקום המסתור שלו, בעוד האויב חונה בקרבת מקום. הכתוב מציין כי וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מִן הַשְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ, כלומר, מדובר בשלושה לוחמי עילית ששימשו כמפקדים והראשים של קבוצת "שלושים הגיבורים" של דוד [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי שלושה אלו השתייכו למדרגה השנייה של הגיבורים, מיד לאחר שלושת הגיבורים העליונים ביותר [מלבי"ם].
תיאור התנועה של הגיבורים, וַיֵּרְדוּ אל עַל הַצֻּר, מעורר שאלה, שכן נראה שיש סתירה בין פעולת הירידה לבין ההגעה אל סלע גבוה. ההסבר לכך הוא שהמקום שממנו יצאו, אזור ירושלים, היה גבוה יותר מבחינה טופוגרפית מן הצור שבמערת עדולם, ולכן ההליכה מכיוון ירושלים לארץ פלשתים נחשבת כירידה [רד"ק, מלבי"ם]. אותו צור שימש למעשה כמבצר וכמחסה מוגן עבור דוד [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
באשר לזמן התרחשות האירוע, קיימת אי בהירות מסוימת אם הדבר קרה לפני שדוד כבש את ירושלים או לאחר מכן [ביאור שטיינזלץ], אך מנגד יש מי שמקשר את האירוע בדיוק לתקופה שבה נמשח דוד למלך [מלבי"ם]. באותה עת התקרב האויב, וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים, שהוא העמק הרחב הממוקם בסמוך לירושלים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].