עימות חזיתי מתרחש בין בניהו בן יהוידע לבין לוחם מצרי, במפגש המבליט את הפער בציוד ובנתונים הפיזיים של שני הלוחמים. המצרי מתואר כאִישׁ מִדָּה, כלומר אדם בעל קומה ומידות גדולות במיוחד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לגובהו העומד על חמש אמות, גודלו היה כה חריג עד שאי אפשר היה לאמוד את ממדיו בראייה רגילה כמו אצל שאר בני האדם, אלא היה צורך למדוד אותו ממש [רש"י]. בספר שמואל מופיע תיאור מקביל שבו הוא מכונה "איש מראה", ביטוי המלמד כי נוסף על ממדי גופו, גם פניו היו גדולות [רד"ק].
בידו של המצרי הייתה חנית כבדה שבית היד שלה מתואר כִּמְנוֹר אֹרְגִים [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לקורת עץ גדולה ועגולה הנמצאת בנול האריגה, שעליה כורכים האורגים את חוטי השתי או את הבגד המוכן [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מול נשק אימתני זה, בניהו יורד אל הקרב חמוש בַּשָּׁבֶט בלבד, כלומר במקל או שרביט פשוט, וללא חנית משלו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
למרות הנחיתות הברורה, בניהו מצליח להתגבר על יריבו, לגזול את החנית מידו ולהרוג אותו בעזרתה. ניצחון זה התאפשר ככל הנראה משום שתנועותיו של הלוחם המצרי היו מסורבלות ואיטיות בשל כובד שריונו, חולשה שניצל בניהו כדי לחטוף את נשקו בזריזות, בדומה לניצחונו של דוד על גלית [ביאור שטיינזלץ].