המעבר של דוד ממלוכה על שבט יהודה בלבד למנהיגות על האומה כולה, דרש קביעת עיר בירה לאומית ומאחדת, לצד הפגנת כוח צבאית. כיבוש העיר ירושלים נועד לענות על הצרכים הפוליטיים והפסיכולוגיים של המלך החדש.
הצורך בעיר בירה חדשה נבע מכך שדוד לא יכול היה להמשיך למלוך מן העיר חברון. חברון הייתה ממוקמת עמוק בתוך נחלת יהודה, רחוקה משאר השבטים ומזוהה עמם יתר על המידה [ביאור שטיינזלץ]. משום כך, הוא חיפש מרכז שלטוני חדש המשותף לשבטים. מכיוון ששבטי יהודה ובנימין התאחדו כעת תחת מלכותו, דוד בחר ללכוד את ירושלים, שחציה היה בנחלת יהודה וחציה בנחלת בנימין, כדי להפכה לעיר המלוכה [מלבי"ם].
לצד המניע הפוליטי, לעיתוי היציאה לקרב הייתה משמעות נוספת. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד מיד למלחמה לאחר שהומלך על ידי כלל ישראל, כדי להוכיח את כוחו העצמאי. צעד זה נועד למנוע טענות בקרב העם לפיהן כל ניצחונותיו הצבאיים בעבר נבעו ממזלו של שאול המלך, וכעת כשהוא לעצמו הוא חושש להילחם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
דוד וכל ישראל הלכו אל יְרוּשָׁלִַם במטרה להילחם בה [מצודת דוד]. הפסוק מציין כי הִיא יְבוּס, שכן זה היה שמה של העיר באותה תקופה, וְשָׁם הַיְבוּסִי, שהם אחד משבטי הכנענים יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ [ביאור שטיינזלץ]. היבוסים עדיין ישבו בעיר משום שבני יהודה ובני בנימין לא הצליחו להוריש ולגרש אותם משם בדורות הקודמים [מצודת דוד]. באשר למילה וְשָׁם, קיימת גרסה תמוהה במקצת כתבי יד ספרדיים שבה המילה מנוקדת בצירה [מנחת שי].