בתקופה שלאחר מפלת ישראל בהר הגלבוע ומותו של שאול, הרחיבו הפלשתים את שליטתם אל תוך גבולות יהודה, וכבשו אף את העיר בית לחם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מצב זה משקף את תחילת תקופת מלכותו של דוד, שבה עדיין סבלו ישראל משלטון פלשתי, כהמשך ישיר למציאות שהייתה קיימת עוד בימי שמשון ושמואל [רש"י].
באותה עת שהה דוד במצודה, שהיא הצור הסמוך למערת עדולם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. במקביל, ישב בבית לחם נציב פלשתים. המונח נציב מתפרש על ידי הפרשנים כפקיד ממונה, שופט או מושל שהוצב בעיר מטעם הפלשתים כדי לשלוט בה ובסביבותיה [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג]. לצד המושל שהה גם חיל מצב ששמר עליו [ביאור שטיינזלץ]. המקבילה לפסוק זה בספר שמואל משתמשת בביטוי "חית פלשתים", המעיד על נוכחותו של מחנה צבאי פלשתי במקום. נוכחות צבאית זו, שמוקמה בעמק רפאים, חסמה את הגישה לבית לחם ויצרה מצב שבו לא ניתן היה לגשת אל באר המים שליד שער העיר מבלי לעבור דרך מחנה האויב [רלב"ג].