כיבוש ירושלים מידי היבוסים היווה שלב מכריע בביסוס מלכותו של דויד. עד לאותה עת, יבוס הייתה מובלעת שלא נכבשה סופית בידי ישראל בבואם לארץ, ומסתבר ששררו יחסי שכנות סבירים בין היבוסים לבין ישראל. היבוסים לא היו אומה גדולה או אנשי מלחמה מובהקים, אך כאשר צבאו של דויד הגיע למקום, הם גילו התנגדות נחרצת [ביאור שטיינזלץ].
כאשר היבוסים מכריזים לֹא תָבוֹא הֵנָּה, כוונתם הפשוטה היא שדויד לא יוכל לכבוש את העיר בשל ביצוריה החזקים [מצודת דוד]. עם זאת, הפרשנים מציינים כי מחבר ספר דברי הימים בחר לקצר בתיאור המאורע, מתוך הנחה שהקורא מכיר את הסיפור המלא מספר שמואל, והוא מוסיף כאן רק פרטים משלימים, כגון העובדה שתושבי העיר עצמם הם אלו שאמרו זאת [מלבי"ם, חומת אנך]. בספר שמואל מתואר שהיבוסים התנו את כניסת דויד בהסרת "העיוורים והפיסחים". הפרשנים נחלקו בהבנת מהות המכשול הזה: גישה אחת מסבירה כי היבוסים, שהבינו כי לא יוכלו לעמוד צבאית מול דויד, הציבו אנשים עיוורים ופיסחים בשער העיר. הם הניחו שדויד יראה פחיתות כבוד למעמדו כמלך להילחם באנשים בעלי מוגבלויות, ומתוך כך יימנע מלתקוף וישוב על עקבותיו [רש"י]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה תיאור טכנולוגי ולפיו לא מדובר בבני אדם אלא בבובות מכניות בדמות עיוורים ופיסחים. דמויות אלו אחזו בידיהן אלות ברזל גדולות, והונעו ללא הרף באמצעות זרם מים שעבר בצינור, כך שאיש לא יכל להיכנס לעיר דרך השער [רלב"ג].
לאור חסימת השער, דויד נאלץ לשנות את תוכניתו. הוא הבין שעליו לעקוף את החסימה ולתקוף את המצודה מהצד האחר [מלבי"ם]. כדי לנטרל את מכשול העיוורים והפיסחים, בין אם היו אלה אנשים חיים שדויד סלד מלהילחם בהם ובין אם היו אלו בובות מכניות, הכריז דויד כי מי שיכה את היבוסים ויגיע לצינור המים כדי לשתק את המערכת או לסלק את החוסמים, ימונה לשר צבא. יואב בן צרויה היה הראשון שעשה זאת, וזכה בתפקיד [רש"י, רלב"ג].
בסופו של דבר, דויד כובש את מְצֻדַת צִיּוֹן, שהייתה מבנה מבוצר וחזק [מצודת דוד, מצודת ציון] אשר שכן סמוך לעיר יבוס, מצפון לה ומדרום להר הבית [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מסכם במילים הִיא עִיר דָּוִיד, שכן לאחר הכיבוש המוצלח, שונה שמה של המצודה והיא נקראה על שמו של המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].