התבססותו של דוד המלך בירושלים לוותה בהתרחבות הדרגתית של שטח המגורים ובשינוי בשם האזור. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה במצד מתארת מצודה, מגדל חזק או מקום מבוצר שהיה חלק מן העיר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה קריאה ודקדוק, האות מ"ם במילה זו נהגית ללא דגש [מנחת שי].
מתוך השוואה לתיאור המקביל בספר שמואל, שם נכתב שדוד ישב ב"מצודה", עולה הבחנה דקה בין המונחים. בעוד ש"מצודה" היא המבצר הבנוי, הרי שהמילה במצד מתייחסת להר הגבוה עצמו, הר ציון, שהוא מוגן וחזק באופן טבעי [מלבי"ם]. הבחנה זו מצביעה על התפתחות היסטורית: בתחילה התגורר דוד רק בתוך המבצר וקרא לו לבדו "עיר דוד". אולם, כאשר המקום נהיה צר מלהכיל, הרחיב דוד את מושבו אל מחוץ למבצר, על ההר עצמו. על כן קראו לו עיר דויד – בעקבות התרחבות זו, העם כולו הוא שהחל לקרוא להר ציון ולמבנים החדשים שנבנו סביב המבצר בשם "עיר דוד", וכך התפשט שמה של העיר אל מעבר לגבולות המבצר המקורי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].