קרה לכם פעם שהסתרתם את הסיבה האמיתית שבגללה הייתם עצובים או כועסים, רק כי התביישתם ממה שאחרים יחשבו? זה בדיוק מה שקורה למלך אחאב כשהוא חוזר הביתה ומספר לאשתו איזבל על הפגישה שלו עם נבות. אחאב מתאר לה את השיחה ומשתמש במילה אֲדַבֵּר, שלמרות שהיא נשמעת כמו משהו שיקרה בעתיד, הכוונה שלה כאן היא פשוט "דיברתי" בלשון עבר.
אחאב מצטט לאיזבל רק את סוף התשובה של נבות, שאמר לו לא אתן לך את כרמי. אבל הוא משמיט את החלק הכי חשוב! נבות הרי הסביר לו שהוא לא יכול למכור את הכרם כי זו נחלת אבותיו. למה אחאב מסתיר את זה? מסתבר שהתשובה של נבות הזכירה לאחאב את ה' וגרמה לו להרגיש פתאום יראת שמיים. אחאב מאוד חשש שאיזבל תגלה שדברי מוסר עדיין משפיעים עליו ונוגעים ללבו. לכן, הוא בחר לספר את הדברים כך שייראה שהוא סתם כועס ומתוסכל בגלל שלא קיבל את השדה שרצה, וכך הסתיר ממנה את הרגשות האמיתיים שהתעוררו בו.