תקופת שלמה המלך התאפיינה באחדות פנימית, ולכן הכתוב משתמש בפועל בלשון יחיד, וַיֵּשֶׁב, כדי ללמד שיהודה וישראל חיו כאיש אחד. אחדות זו אפשרה לעם לחיות לָבֶטַח, מתוך שלווה מוחלטת וללא חשש ממלחמות, מפלישות אויבים או ממרידות מבית. התיאור אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מבטא ביטחון אישי ללא צורך לברוח ולנדוד, וכן שגשוג חקלאי עצום שסיפק את כל צורכי הממלכה הענפה וצבא המלך. מציאות שלווה ושופעת זו אפיינה את רוב שנות מלכותו, ולכן היא מתוארת כמצב שנמשך כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה, אף על פי שלעת זקנתו קמו לו מתנגדים.
מלכים א, פרק ה׳, פסוק ה׳
וַיֵּ֩שֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.