מלכים א, פרק ח׳, פסוק נ״ח

קרה לכם פעם שהיה לכם הרבה יותר קשה לעשות משהו, דווקא בגלל שמישהו קבע שאתם חייבים לעשות אותו? לפעמים, כשאנחנו צריכים לבחור בטוב, אנחנו זקוקים לקצת עזרה והכוונה. לכן אנחנו מבקשים מה׳ לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו. הבקשה הזו אומרת שגם אם נטעה לפעמים, אנחנו מבקשים שה׳ לא יעזוב אותנו, אלא יעזור ללב שלנו לרצות לחזור אליו ולעבוד אותו, ממש כמו שהוא עזר לאבותינו כשהם היו במדבר והוא היה קרוב אליהם מאוד. אנחנו מבקשים את העזרה הזו כדי שנצליח ללכת בשני נתיבים. הנתיב הראשון הוא לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, כלומר להתנהג אל אנשים אחרים כמו שה׳ מתנהג, ולהיות רחמנים וטובים ממש כמותו. הנתיב השני קשור לקשר שלנו עם ה׳, והוא כולל את מִצְוֹתָיו שעוזרות לנו לזכור דברים חשובים, את וְחֻקָּיו שהם חוקים שאנחנו לא תמיד מבינים בשכל, ואת וּמִשְׁפָּטָיו שהם דינים ברורים והגיוניים. אבל למה אנחנו צריכים לבקש כל כך הרבה עזרה מה׳? התשובה קשורה למילים אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ. במעמד הר סיני ה׳ ציווה עלינו לקיים את התורה, ויש כלל שאומר שברגע שמישהו מצווה עלינו לעשות משהו, היצר הרע מנסה להפריע ולהקשות עלינו הרבה יותר מאשר אם היינו עושים זאת סתם כי מתחשק לנו. בגלל שיש עלינו חובה ואחריות, ההתמודדות שלנו קשה יותר, ולכן אנחנו מבקשים מה׳ עזרה מיוחדת כדי שנצליח לעמוד במשימה.