יצא לכם פעם לחכות המון זמן לאירוע ממש חשוב? בניית בית המקדש כבר הסתיימה, אבל חיכו כמעט שנה שלמה, עד לחודש תשרי, כדי שיהיה אפשר לאסוף את כל העם לחגיגה הגדולה. כשהגיע הרגע המרגש, וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. הזקנים החכמים הגיעו כדי לחלוק כבוד לה', אבל הם לא אלה שנשאו את ארון הברית. התפקיד הזה ניתן הפעם לכוהנים. וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן, והם הקפידו לשאת אותו בדיוק כמו שצריך, על הכתפיים שלהם, ולא להניח אותו על עגלה.
אולי תשאלו את עצמכם, הרי בדרך כלל הלויים הם אלה שנושאים את הארון, אז למה הפעם הכוהנים עשו זאת? הסיבה היא שהארון היה צריך להיכנס אל המקום הקדוש ביותר בבית המקדש, קודש הקודשים. למקום הזה מותר רק לכוהן הגדול להיכנס. אבל בגלל שאדם אחד לא יכול לשאת ארון כבד לבדו, הוחלט שהכוהנים הרגילים יעזרו לו, כי הם הבאים בתור בדרגת הקדושה. זה היה אירוע נדיר ומיוחד מאוד. בכל ההיסטוריה, הכוהנים נשאו את הארון רק שלוש פעמים, והפעם הזו, כשהכניסו את הארון למנוחתו האחרונה בתוך קודש הקודשים, הייתה אחת מהן.