מלכים א, פרק ח׳, פסוק כ׳

קרה לכם פעם שחיכיתם המון זמן שהבטחה גדולה תתקיים, וכשזה סוף סוף קרה התרגשתם מאוד? שלמה המלך עומד עכשיו ברגע כזה בדיוק. הוא מכריז בשמחה שה׳ קיים את ההבטחה שלו, ומסביר במילה וַיָּקֶם שה׳ באמת שמר על המילה שלו וקיים את מה שהבטיח עוד בימי דוד המלך. שלמה ממשיך ואומר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי, כלומר שהוא ירש את המלוכה והפך למלך במקום אבא שלו. אבל הוא לא סתם מולך, אלא אומר וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. המשמעות היא שהוא יושב בנחת, בשקט ובשלווה, בלי שאף אויב מסביב יפריע לו. בזכות השקט והביטחון הזה, שלמה יכול היה לגשת לשלב הבא ולהגיד וָאֶבְנֶה הַבַּיִת. המנוחה מהמלחמות אפשרה לו להתרכז ולבנות את בית המקדש בכוונה הכי טהורה, רק לכבוד ה׳, כשהמטרה המרכזית של כל הבניין העצום הזה היא להכין מקום קבוע ומכובד לארון הברית. אחרי ההקדמה המרגשת הזאת, שלמה מתכונן להתפלל. הוא נכנס אל חצר הכוהנים המקודשת, נעמד לפני מזבח הנחושת, ועולה על בימת נחושת מיוחדת שהוכנה מראש. שם הוא כורע על הברכיים, פורש את הידיים שלו למעלה אל השמיים, ומבקש מה׳ חסד ורחמים.