קרה לכם פעם שהרגשתם עצב או כאב בלב, כזה שרק אתם יודעים עליו? אחרי שדיברנו על הצרות של כל העם ביחד, עכשיו אנחנו עוברים לדבר על הכאב הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו.
נאמר כאן כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה, וזה כולל את כל סוגי הבקשות. לפעמים זו תפילה של אדם צדיק, ולפעמים זו בקשת רחמים וסליחה של אדם רגיל שעשה טעויות. הפנייה הזו שייכת לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כלומר היא מתאימה גם לכל העם כשיש צרה משותפת, וגם לאדם בודד שקשה לו.
התפילה האמיתית מגיעה מהמקום שבו יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ. לכל אחד יש את המכאובים שלו, לפעמים כולם רואים אותם ולפעמים הם נסתרים לחלוטין. המילה נֶגַע מתארת לא רק כאב, אלא גם חטאים וטעויות. כשאדם מבין שהכאב שלו נובע ממעשים לא טובים, הוא מתחרט ומבקש סליחה. מתוך הלב הכואב הזה, האדם פונה אל ה׳ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. הוא פותח את ידיו בתפילה אל בית המקדש, וזה לא משנה אם הוא עומד ממש בתוך המקדש או נמצא בצד השני של העולם, העיקר שהוא מכוון את פניו ואת ליבו אל הבית של ה׳.