מלכים א, פרק ח׳, פסוק נ״ד

יצא לכם פעם לשים לב איך תנוחת הגוף שלנו משתנה כשאנחנו מדברים עם אנשים שונים? שלמה המלך מסיים עכשיו תפילה ארוכה ומרגשת מאוד לה'. לאורך כל התפילה הוא כרע על הברכיים כדי להראות ענווה והכנעה מוחלטת מול ה', ורק כשהוא מסיים לגמרי הוא קם מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו, כלומר מתרומם ונעמד. הסיבה שהוא קם דווקא עכשיו היא שהמשימה הבאה שלו היא לברך את העם. שלמה מבין שזה לא מכובד לברך את האנשים כשהוא באותה תנוחה שבה הוא מתפלל לה', ולכן מול העם הוא עומד זקוף כמנהיג. אבל למרות שהוא קם על רגליו, הידיים שלו נשארות באוויר, וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. הוא משאיר את הידיים שלו מושטות כלפי מעלה כדי להראות שגם כשהוא מברך את העם, הוא עדיין מתחנן ומבקש מה' שיסכים איתו ויקיים את כל הברכות הטובות שהוא עומד לתת לישראל.