יצא לכם פעם לנסות להכניס המון דברים לתוך מקום אחד, ולגלות שפשוט אין מספיק מקום לכולם? זה בדיוק מה שקרה לשלמה המלך כשהוא חגג את חנוכת בית המקדש. לכבוד המאורע המרגש, הובאו אל המקדש המון קורבנות לכבוד ה׳. הכמות הייתה כל כך גדולה ועצומה, עד שנוצרה בעיה.
בבית המקדש עמד מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. זה לא היה המזבח הישן של משה רבנו, אלא מזבח חדש ששלמה בנה מאבנים וציפה בנחושת. אבל המזבח הזה היה קָטֹן מֵהָכִיל, כלומר, הוא פשוט לא יכול היה להחזיק את כל הקורבנות שהובאו בבת אחת. הובאו לשם המון קורבנות מסוגים שונים, כמו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, והעומס היה גדול מדי.
כדי לפתור את הבעיה המיידית, שלמה המלך עשה מעשה מיוחד וקידש אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר. הוא הפך את הרצפה של חצר הכהנים לקדושה ממש כמו המזבח עצמו. בזכות הפתרון הזה, הכהנים יכלו להקריב את הקורבנות הרבים ישירות על גבי הרצפה, וכך היה מקום לכולם.