קרה לכם פעם שעשיתם טעות, הצטערתם עליה מכל הלב והבטחתם לתקן? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל שוב ושוב בתקופת השופטים. בכל פעם שהעם היה בצרה, הם היו מתעוררים וחוזרים אל ה׳. הם התוודו על כך שעזבו אותו והלכו לעבוד אלילים, וביקשו שיציל אותם כדי שיוכלו לחזור ולעבוד אותו באמת. כאשר הם התפללו, וַיִּזְעֲק֤וּ, הזעקה שלהם הייתה מופנית ישירות אל ה׳. בניגוד למה שקרה מאוחר יותר, באותם ימים הם לא דרשו מלך בשר ודם שיילחם עבורם, אלא סמכו רק על התפילה ועל הישועה של ה׳. מכיוון שהזעקה שלהם הייתה כנה ואמיתית, ה׳ תמיד ענה להם ושלח מנהיגים ושופטים שהגנו עליהם מפני האויבים.
יש סוד מעניין מאוד שמסתתר במילה וַיֹּֽאמְר֣וּ. אנחנו קוראים את המילה הזו בלשון רבים, אבל בתנ"ך היא בכלל נכתבת בלשון יחיד. השילוב המיוחד הזה בא ללמד אותנו משהו יפה על התפילה שלהם: המילה הכתובה ביחיד מראה שכל עם ישראל זעק אל ה׳ באחדות גמורה, ממש כמו גוף אחד. הקריאה ברבים מזכירה לנו שכל אדם ואדם בעם, באופן אישי, לקח חלק בתפילה והצטרף לבקשת הסליחה.