יצא לכם פעם להרגיש כל כך מבוהלים, שלא ידעתם אם כדאי לברוח למקום בטוח או להישאר קרובים למנהיג שלכם? בדיוק זה מה שקרה לעם ישראל כשהפלישתים איימו עליהם. מרוב פחד, העם התפצל לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה פשוט בחרה לברוח. מסופר שוְעִבְרִים עָבְרוּ את נהר הירדן אל אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד, כי אלו היו האזורים הקרובים ביותר שאפשר היה להימלט אליהם. הדמיון בין המילים וְעִבְרִים עָבְרוּ בא ללמד אותנו רעיון חכם: המילה "עברי" מזכירה לנו שהאדם בעולם הוא כמו עובר אורח, ושהכל בחיים בסופו של דבר חולף ועובר, ולכן הדבר החשוב ביותר הוא לזכור את ה׳ ולסמוך עליו.
ומה עם הקבוצה השנייה? הם בחרו להישאר עם המלך שאול בגלגל. על שאול נאמר שעוֹדֶנּוּ שם, כלומר שהוא עדיין נשאר במקומו, ישב בשקט וטרם יצא להילחם באויב. החיילים שנשארו איתו הרגישו שצריך כבר לפעול. לכן נאמר עליהם שהם חָרְדוּ אַחֲרָיו, כלומר הם הלכו אחריו במהירות ומתוך דחיפות ודאגה, כדי לזרז אותו לקום ולצאת להגן על העם, במקום להמשיך לשבת בלי לעשות דבר.