גד הנביא מצווה על דוד בשם ה' לעזוב את מקום המפלט שלו, ומזהיר אותו לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה הסמוכה למואב כדי שלא יתגורר בארץ זרה כאויב ישראל ולא יסתמך על זכותה של רות המואביה. במקום זאת עליו לקיים את הציווי לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה, שם יוכל להישען על זכות אבותיו ולשהות בסביבה אסטרטגית ומוגנת של בני שבטו שיוכלו להזהירו מפני שאול. חזרה זו מבטאת את נכונותו של דוד לסבול תלאות בארצו, ומהווה רמז נבואי לכך שבעתיד ימלוך תחילה על שבט יהודה בלבד. דוד מציית ומגיע אל המקום הנקרא יַעַר חָרֶת, אזור צחיח שה' הרטיב והפריח במיוחד בזכות בואו.
שמואל א, פרק כ״ב, פסוק ה׳
וַיֹּ֩אמֶר֩ גָּ֨ד הַנָּבִ֜יא אֶל־דָּוִ֗ד לֹ֤א תֵשֵׁב֙ בַּמְּצוּדָ֔ה לֵ֥ךְ וּבָֽאתָ־לְּךָ֖ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיָּבֹ֖א יַ֥עַר חָֽרֶת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.