שמואל א, פרק כ״ח, פסוק כ״ד

קרה לכם פעם שראיתם אדם עייף מאוד, מבוהל וחסר כוחות, והרגשתם שאתם חייבים להכין לו מיד משהו לאכול כדי שירגיש יותר טוב? זה בדיוק מה שקרה לאישה כשראתה את המלך שאול. שאול היה שבור ודאוג מאוד לפני המלחמה, והאישה רצתה להכין לו מהר סעודה שתחזיר לו את הכוחות. היה לה עֵגֶל מַרְבֵּק, שזה עגל שמן ומפוטם. המילה מַרְבֵּק מתארת את המקום, כמו רפת, שבו סוגרים את העגלים ונותנים להם המון אוכל כדי שישמינו. אחרי שהיא מיהרה להכין את העגל, היא ניגשה להכין גם לחם. היא לקחה קמח, וַתָּלָשׁ אותו כדי להכין בצק, ואז וַתֹּפֵהוּ, כלומר אפתה אותו. אבל היא לא אפתה לחם רגיל, אלא מַצּוֹת. למה היא בחרה לאפות דווקא מצות? בגלל המצב הקשה של שאול היא כל כך מיהרה להאכיל אותו, שהיא פשוט לא יכלה לחכות מספיק זמן עד שהבצק יחמיץ ויתפח.