תארו לעצמכם שאתם עומדים על הר גבוה, מביטים למטה ורואים צבא עצום וחזק שמתכונן להילחם בכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקורה לשאול המלך. הפלשתים מנצלים את העובדה שהנביא שמואל מת. הם יודעים שכל עוד שמואל היה בחיים עם ישראל תמיד ניצח, והם חושבים שעכשיו זו ההזדמנות שלהם לפגוע בישראל. לכן, וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם, כלומר, הם נכנסים עמוק אל תוך ארץ ישראל ומקימים שם את המחנה שלהם כדי להתכונן לקרב.
מנגד, וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. שאול אוסף את כל הצבא, אבל אין לו אומץ להתקרב אל הפלשתים. הוא בוחר להקים את המחנה שלו רחוק, על הר הגלבוע הגבוה. מההר שאול יכול לראות את כל מחנה האויב העצום, והמראה הזה ממלא אותו בפחד גדול. בדרך כלל שאול הוא לוחם גיבור ואמיץ, אבל הפעם הפחד משתלט עליו. הסיבה לכך היא ששאול יודע שהוא חטא, והוא מרגיש רחוק מקרבתו של ה'. המראה המפחיד של צבא הפלשתים, יחד עם המוות של שמואל והשתיקה של ה', גורמים לשאול להרגיש ייאוש עמוק לקראת המלחמה.