קרה לכם פעם שמרוב פחד ודאגה ממה שעומד לקרות, כמעט עשיתם משהו שאתם יודעים שהוא לגמרי אסור? זה בדיוק מה שקרה לשאול המלך. מרוב חרדה מהעתיד, הוא נופל לחטא גדול ובוחר בדרך אסורה. הוא מבקש מהמשרתים שלו למצוא לו אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב. המילה אֵשֶׁת לא אומרת שהיא אישה נשואה, אלא פשוט מתארת אישה שעוסקת בכישוף. ולמה הוא חיפש דווקא אישה? כי באותם ימים, העיסוק בכישוף היה הרבה יותר נפוץ אצל נשים.
שאול אומר לנעריו וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ, כלומר שהוא רוצה לשאול אותה שאלות. שאול בעצם ניסה למצוא הקלה או פתח קטן באיסור החמור של התורה. הוא תכנן רק לשאול את האישה, והיא זו שתעשה את הכישוף, כי הוא חשב שאם הוא לא עושה את זה בעצמו אלא רק נעזר בה, זה לא נכלל באיסור. רק מאוחר יותר שאול נסחף ועשה זאת בעצמו.
אותה אישה שגרה בְּעֵין דּוֹר לא הייתה סתם אישה. חכמינו מספרים שהיא הייתה אישה מכובדת מאוד, אמא של אבנר, שר הצבא של שאול. איך אישה כל כך חשובה ידעה כשפים? בהתחלה היא רק למדה את חכמת הכישוף באופן עיוני, בדומה לשופטים שהיו חייבים להכיר את הנושא כדי לדעת איך לדון בו במשפט, ולא כדי לעשות כישופים בעצמה.