האירוע שבו וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ, אחינועם ואביגיל שהייתה בעבר אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, יצר משבר אישי ומנהיגותי עמוק. האויב העמלקי שמח מאוד על תפיסת נשים במעמד מלכותי, אך למעשה לא פגע בהן לרעה והסתפק בעצם השבי. בתחילה, הצער הכבד שיתק את דוד וגרם לו להשתהות ביציאה לקרב, מה שעורר את זעמם של אנשיו שאיבדו גם הם את משפחותיהם ואף איימו לסקלו באבנים. אולם דווקא מתוך תהום הצער והאיום הפנימי דוד התעשת, התחזק בביטחון בה' ועבר לפעולה מעשית כדי לרדוף אחר האויב ולהציל את השבויים.
שמואל א, פרק ל׳, פסוק ה׳
וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי־דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.