ישעיהו, פרק ג׳, פסוק ז׳

תארו לעצמכם מצב שבו העם נמצא במשבר כל כך גדול, עד שאף אחד לא מסכים להיות המנהיג. במצב כזה, אנשים ממש בורחים מאחריות. כשפונים לאדם מסוים ומבקשים ממנו לקחת את התפקיד, הוא מסרב מיד ואפילו יִשָּׂא שבועה בשם ה׳ כדי להוכיח שהוא באמת מתכוון לכך. הוא מצהיר ואומר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ, כלומר, הוא לא מוכן להיות שופט או שוטר שתפקידו לאסור אנשים ולעשות סדר. כדי להסביר את הסירוב שלו, הוא מוסיף וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה. הוא מתכוון לכך שהוא בעצמו עני מאוד. אולי בחוץ הוא נראה לבוש יפה, אבל בתוך הבית שלו אין לו כלום, אפילו לא בגד נוסף להחלפה. בגלל המצב הזה הוא מרגיש שמי שאין לו שום דבר, פשוט לא מסוגל לדאוג לאחרים. מתוך התחושה הזו הוא מבקש לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם, וכך הוא מתחמק סופית מלקבל על עצמו אחריות ציבורית.