תארו לעצמכם מצב שבו האנשים שהכי צריכים לדאוג לכם ולשמור עליכם, מנצלים את הכוח שלהם כדי לפגוע בכם. זה בדיוק מה שקרה עם המנהיגים בימי הנביא ישעיהו. ה' פונה בכעס אל אותם מנהיגים, שלוקחים דברים שלא שייכים להם ומתנהגים בחוסר צדק כלפי החלשים, רק בגלל שהם צריכים עוד ועוד כסף כדי לקנות תכשיטים יקרים לנשים שלהם.
ה' שואל אותם מַלָּכֶם, שזה בעצם חיבור של המילים "מה לכם". כלומר, באיזו זכות ומניין ההיתר לעשות את המעשים האלה? ה' קורא לאנשים החלשים עַמִּי, כי לעניים אין אף אדם חזק שיעזור להם או ישמור עליהם, ולכן ה' בעצמו הוא זה שפורס עליהם את החסות שלו ודואג להם.
הנביא משתמש בשתי מילים מיוחדות כדי לתאר את השלבים של מה שעושים המנהיגים. קודם כל תְּדַכְּאוּ, שזו פעולה של מעיכת דברים גדולים לחתיכות קטנות. המנהיגים לוחצים על האנשים העשירים ולוקחים את כספם עד שהם הופכים לעניים. לאחר מכן תִּטְחָנוּ, שזו פעולה של טחינה לאבקה דקה. המנהיגים ממשיכים לפגוע באותם עניים עד שלא נשאר להם כלום והם מרגישים ממש כמו עפר.
המנהיגים חושבים שאף אחד לא רואה את הדברים שהם גוזלים ומחביאים בבתים שלהם, אבל המילים נְאֻם אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת מזכירות לנו שה' הוא המלך על כל העולם כולו, גם בשמיים וגם בארץ. הוא צופה בכל מה שקורה, יודע הכל, והוא עתיד לשפוט אותם על המעשים שלהם ולעשות צדק.