תארו לעצמכם מצב שבו השומרים שאמורים להגן עליכם, הם בדיוק אלה שלוקחים לכם את הדברים שלכם. מה הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל, ולכן ה' מחליט לערוך משפט. הוא לא שולח שליחים, אלא מתייצב בעצמו. המילים בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם מתארות מצב שבו ה' מגיע כמו תובע ושופט לבית משפט, כדי לחקור ולבדוק את המעשים של המנהיגים.
התביעה הזו מופנית אל זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו, כלומר המנהיגים והשופטים של העם. במקום לעזור לאנשים הפשוטים, הם פגעו בהם, וגם בחרו לשתוק כשראו דברים לא טובים קורים במקום לתקן אותם. ה' פונה אליהם ואומר להם וְאַתֶּם, כלומר, אבל אתם הייתם אמורים לשמור ולהגן, ובמקום זה בִּעַרְתֶּם את הַכֶּרֶם. המילה "ביערתם" מתארת התנהגות של בהמה שנכנסת לשדה, אוכלת ומשחיתה אותו. והכרם? זהו משל לעם ישראל. המנהיגים, שהיו אמורים להיות השומרים המסורים של הכרם, התנהגו כמו חיות שאוכלות והורסות אותו.
כדי להוכיח את זה, ה' מציג עובדה פשוטה ומדבר על גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם. אי אפשר בכלל להכחיש את האשמה, כי ההוכחה נמצאת ממש אצלם בתוך הבית. אם יחפשו בבתים של המנהיגים החשובים, ימצאו שם את החפצים והבגדים שהם לקחו בכוח מהאנשים העניים והחלשים ביותר.