ישעיהו, פרק ג׳, פסוק י״ד

ה' מתייצב בעצמו כבעל דין וכשופט כדי לחקור את מעשי המנהיגים, ובְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. במקום להגן על הצדק ולהוכיח את החוטאים, מנהיגים אלו עשקו בעצמם את דלת העם. ה' פונה אליהם בהנגדה חריפה ואומר כי וְאַתֶּם הייתם אמורים לשמור על העם, אך במקום זאת בִּעַרְתֶּם והשחתתם את הַכֶּרֶם, שהוא משל לעם ישראל, כבהמה הרועה ומכלה שדה זר. התביעה מסתיימת במעבר מן המשל אל המציאות המוחשית, וקובעת כי גְּזֵלַת הֶעָנִי עדיין נמצאת בְּבָתֵּיכֶם, עובדה המשמשת ראיה ניצחת ובלתי ניתנת להכחשה לעושק החלשים בחברה.