תארו לעצמכם מצב שבו המורה יוצאת מהכיתה, ופתאום הילדים שהכי פחות שומרים על הכללים מחליטים שהם המנהלים. הכל הופך מיד למהומה אחת גדולה. מצב דומה קרה לעם ישראל, כאשר פרץ משבר מנהיגות עמוק. המנהיגים והשוטרים שאמורים להדריך את העם, שנקראים נֹגְשָׂיו, מתנהגים בצורה של מְעוֹלֵל. מילה זו מזכירה את המילה עוללים, כלומר תינוקות או ילדים קטנים. במקום להוביל בחוכמה, הם מתנהגים בחוסר בגרות ולא באמת יודעים להבחין בין טוב לרע. ההידרדרות ממשיכה עד כדי כך שוְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ, כלומר אנשים חלשים וקלי דעת תפסו את השלטון במקום המנהיגים האמיתיים.
אותם מנהיגים נקראים גם מְאַשְּׁרֶיךָ, משום שהתפקיד שלהם היה ליישר את הדרך ולהוביל את העם למקום טוב. אך במציאות הם רק מַתְעִים את העם מדרך הישר. בגלל ההתנהגות הזו, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ. המילה בִּלֵּעוּ פירושה השחתה, קלקול ואובדן. המנהיגים קלקלו את דרך התורה והאמת בצורה כל כך קשה, עד שהדרך המקורית כאילו נבלעה ונעלמה מן העולם, והעם הלך לאיבוד בלי יכולת למצוא אותה ולשוב אליה.