קרה לכם פעם שבניתם מגדל גבוה מקוביות, וכשהוצאתם את הקוביה הכי חשובה מהבסיס שלו, כל המגדל קרס בבת אחת? כך בדיוק קרה לממלכת יהודה. הנביא מסביר שכִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל. ברגע שירושלים, שהייתה עיר הבירה והלב של הממלכה, נפלה ונחלשה, כל שאר הממלכה קרסה יחד איתה. המצב הפך להיות כל כך קשה ועצוב, עד שלאנשים לא היה איך לעזור אחד לשני, ואפילו המנהיגים לא רצו לנהל את העם.
ולמה כל זה קרה? לא בגלל חוסר בכסף או בצבא, אלא בגלל ההתנהגות של האנשים. הנביא אומר כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה'. המילה וּמַעַלְלֵיהֶם פירושה המעשים שלהם, והמילה אֶל כאן משמעותה "נגד". כלומר, גם הדיבורים וגם המעשים של העם היו מכוונים נגד ה'.
השיא של ההתנהגות הזו מתואר במילים לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ. המילה לַמְרוֹת באה מהמילה למרוד. העם עשה מעשים רעים בגלוי, ממש מול עיניו של ה', מתוך מחשבה שגויה שהוא לא באמת רואה את מה שבלבם או משגיח עליהם. ההתנהגות הזו, של חוסר כבוד ומרד כלפי ה', היא זו שהביאה בסופו של דבר לנפילה של העיר והממלכה כולה.