יצא לכם פעם להרגיש שאתם תקועים במקום שאתם ממש לא רוצים להיות בו, ורק מחכים שמישהו יבוא לחלץ אתכם? כך בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם היו בגלות, רחוקים מהארץ שלהם. הנביא מביא להם הבטחה משמחת ומרגיעה מאוד מאת ה׳. הוא קורא לאדם שנמצא בגלות צֹעֶה, שזה אומר אדם שנודד ממקום למקום, או אדם שעייף, כפוף וקשור בשרשראות. ההבטחה היא שהוא ימהר לְהִפָּתֵחַ, כלומר, השרשראות שלו ייפתחו מהר מאוד והוא ישתחרר לחופשי. הנביא ממשיך ומבטיח לעם ישראל וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת, שזה אומר שהם לא יאבדו בתוך הבור העמוק של הגלות, אלא ישרדו ויחזיקו מעמד. ובנוסף לכל זה, ה׳ ידאג להם לכל מה שהם צריכים, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ מסביר שתמיד יהיה להם מספיק אוכל וצידה לדרך כשהם יחזרו הביתה בשלום לארץ ישראל.
ישעיהו, פרק נ״א, פסוק י״ד
מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.