יצא לכם פעם לחכות המון זמן למשהו ממש משמח, וכשהוא סוף סוף קרה, רציתם לחגוג אותו עם כל החברים שלכם? הנביא פונה אל עם ישראל שנמצא רחוק בגלות. במשך שנים ארוכות הם היו עצובים וחיכו שהעיר ירושלים תיבנה מחדש. כעת, מגיעה בשורה נפלאה של גאולה, ויש כלל חשוב: מי שהיה שותף לצער של ירושלים, יזכה להיות שותף גם בשמחה הגדולה שלה.
הנביא משתמש בכמה מילים כדי לתאר את החגיגה הזו. הוא אומר להם שִׂמְחוּ, שזו שמחה פנימית, שקטה וקבועה שנמצאת בתוך הלב. מיד אחר כך הוא מוסיף וְגִילוּ, שזו התרגשות פתאומית ומתפרצת, כמו שמרגישים כששומעים פתאום חדשות נהדרות על ניסים שקרו. המילה מָשׂוֹשׂ מתארת את השמחה שאפשר לראות מבחוץ, כמו ללבוש בגדים חגיגיים ולנגן מוזיקה.
ההבטחה הזו מיועדת אל הַמִּתְאַבְּלִים, אותם אנשים שהיה להם אכפת והיו עצובים מאוד על החורבן. בדיוק כמו שבעבר הם הראו את העצב שלהם כלפי חוץ, כך בעתיד הם יראו את השמחה שלהם. הנביא קורא להם כָּל אֹהֲבֶיהָ, כי בניגוד למה שקורה בדרך כלל בעולם, שבו כשאחד מרוויח מישהו אחר מפסיד, בירושלים כולם ירוויחו וישמחו יחד בשלמות. המילים שִׂישׂוּ אִתָּהּ הן ממש כמו הזמנה למסיבה. בדיוק כמו שאתם באים לשמוח בשמחה של חבר טוב, כך כולם מוזמנים להגיע לירושלים ולקחת חלק פעיל בחגיגה הענקית שלה.