חשבתם פעם כמה נעים ומרגיע זה כשאמא מחבקת אותנו ודואגת לנו בדיוק כשאנחנו צריכים אותה? הנביא משתמש בציור המקסים הזה כדי לתאר את הקשר המיוחד שבין עם ישראל לירושלים. כל מי שהיה עצוב והתאבל על ירושלים, עתיד לזכות לשמחה גדולה ולנחמה.
ירושלים נמשלת לאם אוהבת שמניקה את התינוק שלה. המילה מִשֹּׁד מתארת את המקום שממנו התינוק יונק, וזהו משל לתענוג עמוק ולשמחה גדולה שתחליף את כל העצב. בדיוק כמו שתינוק מקבל את החלב שלו בקלות ובנחת, בלי שהוא צריך לעבוד קשה או להכין לעצמו את האוכל, כך לעתיד לבוא ה׳ ייתן לעם ישראל שפע של טוב, מזון ושלווה בקלות ובלי מאמץ.
אבל התענוג הזה הולך וגדל. המילה תָּמֹצּוּ מתארת פעולה של מציצה, כמו תינוק שכבר לא רעב אבל ממשיך לינוק רק כי זה מתוק ונעים לו, או כמו אדם שאוכל בשר משובח ומוצץ את העצם מרוב שטעים לו. כלומר, עם ישראל ייהנה מהשפע לא רק כדי לשבוע, אלא לשם תענוג אמיתי. השפע והתענוג הזה נקראים מִזִּיז, שפירושו עושר עצום, כבוד והדר שכל הזמן יזרמו, ינועו ויגיעו אל העיר.