יצא לכם פעם לחשוב מה אפשר לתת למי שיש לו הכול? הרי ה׳ ברא את השמיים, את הארץ ואת כל היקום. המילים וְאֶת כָּל אֵלֶּה מתייחסות לכל מה שאנחנו רואים סביבנו. מכיוון שה׳ יצר הכול, לא חסר לו דבר, והוא לא באמת צריך שנבנה לו בניינים מפוארים או שנביא לו מתנות כדי להשלים לו משהו שחסר לו. אולי תשאלו, למה ה׳ אומר יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כׇל אֵלֶּה נְאֻם ה׳? הרי לה׳ אין ידיים. התשובה היא שזו פשוט שפה של בני אדם שנועדה לעזור לנו להבין. המילים "נאום ה׳" מגלות לנו את האמת: ה׳ לא ברא את העולם בידיים, אלא בעזרת הדיבור שלו.
אז אם ה׳ כל כך גדול ובורא הכול, איפה הוא בוחר להיות ועל מי הוא מסתכל? ה׳ מגלה לנו: וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. המשמעות של המילה אַבִּיט היא שה׳ ישים עליו עין טובה וישגיח עליו במיוחד. מי הוא אותו אדם? המילה וּנְכֵה מתארת אדם שבור ופשוט, שלא מתגאה בעצמו ושלפעמים אפילו עצוב על טעויות שעשה. בנוסף, הוא וְחָרֵד, כלומר הוא ממהר ומשתדל מאוד לקיים את מצוות ה׳ ולשמוע בקולו.
יש אנשים שחושבים שאפשר לשמח את ה׳ רק בעזרת מעשים חיצוניים, כמו בניית ארמונות או הבאת קורבנות. אבל ה׳ מלמד אותנו שקורבנות מתקבלים באהבה רק כשהאדם באמת נכנע, מתחרט על מעשיו הלא טובים ומשתדל לעשות את רצון ה׳. אם אדם מתנהג בצורה רעה כלפי אחרים, ובכל זאת מביא קורבן בלי שום כוונה לתקן את הלב שלו, ה׳ ממש לא רוצה בכך וזה אפילו נחשב לדבר רע. הבית האמיתי שה׳ מחפש אינו בניין של אבנים, אלא הלב הפשוט והטוב שלנו.