ישעיהו, פרק ס״ו, פסוק ה׳

תארו לעצמכם מצב שבו אתם משתדלים לעשות משהו טוב ונכון מכל הלב, ופתאום מישהו שקרוב אליכם מתחיל לצחוק עליכם ולזלזל בכם. זה בדיוק מה שחוו אנשים צדיקים שאהבו את ה'. האנשים שפגעו בהם לא היו זרים, אלא דווקא אחיכם, כלומר אנשים מתוך העם שלהם. בגלל שהם היו כל כך קרובים, הפגיעה והשנאה כאבו הרבה יותר. האנשים הללו נקראים מנדיכם, מילה שמשמעותה שהם הרחיקו את הצדיקים, החרימו אותם והתנשאו עליהם. הסיבה שהם התנהגו אליהם כך היא שהצדיקים היו החרדים אל דבר ה'. הם לא היו אנשים מפוחדים, אלא אנשים שמיהרו ביראה ובכבוד לקיים את המצוות במסירות ובכנות, ולא רק עשו את עצמם כצדיקים כלפי חוץ. אותם אנשים שהציקו להם, פנו אליהם בציניות ובזלזול ואמרו: למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם. הם בעצם אמרו בלעג: "הלוואי שה' יראה את הכבוד שלו ויושיע אתכם, וכך נראה אתכם שמחים". הם אמרו זאת רק כדי להקניט, מתוך חוסר אמונה שה' באמת יעזור לצדיקים. אבל בסוף הדברים, האמת עתידה להתגלות. ה' מבטיח שהמצב יתהפך לגמרי. הצדיקים שעבדו את ה' באמת הם אלו שיזכו לשמחה גדולה, ואילו אלה שצחקו והציקו ירגישו בושה עמוקה על המעשים שלהם כשיבינו שטעו.