תארו לעצמכם עדר גדול של כבשים שהרועה שלו מחליט פתאום להפסיק להסתכל על הדרך. מה יקרה לכבשים? הן בטח יתפזרו וילכו לאיבוד. הנביא משתמש בדיוק בציור הזה כדי להסביר מדוע עם ישראל נאלץ לעזוב את ארצו.
המילה הָרֹעִים מכוונת למנהיגים ולמלכים של העם. במקום להנהיג בדרך טובה, הם נִבְעֲרוּ, כלומר התנהגו בטיפשות ובחוסר מחשבה ועשו מעשים רעים. הסיבה לטעות הגדולה שלהם הייתה שוְאֶת־ה' לֹא דָרָשׁוּ. במקום לבקש עזרה והדרכה מה', כמו שעשו מלכים צדיקים בעבר, הם בחרו לא לפנות אליו.
בגלל הבחירה הזו הם לֹא הִשְׂכִּילוּ. הכוונה כאן היא לא רק שהם לא היו חכמים, אלא שהם פשוט לא הצליחו. הם נכשלו בתפקיד שלהם ולא הצליחו לשמור על העם. התוצאה העצובה של המנהיגות הזו הייתה שוְכׇל־מַרְעִיתָם נָפוֹצָה. עדר הכבשים, שמסמל את המון העם, התפזר לכל עבר ויצא לגלות. הנביא ראה את הדברים בנבואה בצורה כל כך ברורה וקרובה, עד שהוא מתאר אותם כאילו הם כבר קרו במציאות.