יצא לכם פעם לבנות אוהל, ולפתע החבלים שהחזיקו אותו נקרעו והכל נפל? הנביא ירמיהו מתאר את העיר ירושלים בזמן החורבן ממש כמו אוהל כזה שקרס. ירושלים עצמה כאילו מדברת ומתארת בעצב את מה שקרה לה. היא אומרת אָהֳלִי שֻׁדָּד, כלומר האוהל שלי נהרס. היא ממשיכה ואומרת וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ, החבלים שהחזיקו את האוהל נקרעו ממקומם והמבנה כולו התמוטט. החבלים האלה דומים לערי יהודה שהקיפו את ירושלים. הכאב הגדול ביותר מגיע כשירושלים אומרת בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם. הילדים שלה, שהם בעצם עם ישראל, נאלצו לעזוב וללכת לגלות בארץ אחרת. בגלל שהם עזבו, היא מסיימת ואומרת אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי, כי לא נשאר מי שיקים מחדש את האוהל, ימתח את הבדים שלו ויבנה את העיר מחדש.
ירמיהו, פרק י׳, פסוק כ׳
אׇהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכׇל־מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אׇֽהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.