קרה לכם פעם שהבגד האהוב עליכם התלכלך כל כך, עד שכבר אי אפשר היה ללבוש אותו? זה בדיוק מה שקורה בנבואה של ירמיהו. ה' פונה אל הנביא שנית, כלומר בפעם השנייה באותו עניין בדיוק, וממשיך את המשל על חגורת הפשתן. בשלב הזה, החגורה כבר מלוכלכת מאוד כי לא כיבסו אותה במים. החגורה הזו היא בעצם משל לעם ישראל. ה' הוציא את העם ממצרים כדי שיהיו שייכים לו, קרובים אליו ויפארו אותו, ממש כמו שחגורה יפה ונקייה צמודה לגוף. אבל בגלל שהעם לא הקשיב להזהרות של ה' ולא "ניקה" את עצמו מהמעשים הרעים, ה' כביכול כבר לא יכול לחגור אותם על עצמו. עכשיו ה' מבקש מירמיהו לקחת את החגורה ולהחביא אותה בתוך סדק של סלע ליד הנהר. המעשה הזה מסמל את עם ישראל, שבמקום להישאר קרובים לה', הם עזבו אותו, חזרו להיות כמו עבדים והתחבאו בבושה. כך, הקשר המיוחד והקרוב שהיה להם עם ה' נהרס, והם הפכו להיות כמו אותה חגורה הרוסה שכבר אין בה שום תועלת.
ירמיהו, פרק י״ג, פסוק ג׳
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.