הֲיַעֲזֹב אדם צמא מים זכים המפשירים משֶׁלֶג לְבָנוֹן, יער בארץ ישראל, ונובעים מִצּוּר, כלומר מסלע, אל השָׂדַי, שהוא השדה הפתוח והזמין לו? באותה מידה נשאלת השאלה אִם־יִנָּתְשׁוּ וייעזבו מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים המטפטפים וזורמים מעצמם, בין אם אלו מים משובחים המובאים ממרחק ובין אם אלו מים חיים הזורמים בשפע היישר ממקורם. דימויים אלו ממחישים את חוסר ההיגיון שבעזיבת ה', המרווה את נפש האדם ומעניק לו חיים וחכמה. כשם שאין לנטוש מקור מים טהור ושופע, כך אין לעזוב את ה', שהוא קרוב וזמין לאדם מחד גיסא, ונישא ומרומם מאידך גיסא.
ירמיהו, פרק י״ח, פסוק י״ד
הֲיַעֲזֹ֥ב מִצּ֛וּר שָׂדַ֖י שֶׁ֣לֶג לְבָנ֑וֹן אִם־יִנָּֽתְשׁ֗וּ מַ֛יִם זָרִ֥ים קָרִ֖ים נוֹזְלִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.