ירמיהו, פרק י״ח, פסוק כ׳

ירמיהו מבטא את כאבו על כך שמסירותו לעם נענית בשנאה ובניסיונות התנקשות, ושואל האם הַיְשֻׁלַּם תַּחַת־טוֹבָה רָעָה, כלומר האם ראוי שיגמלו לו ברעה תמורת הטובה שעשה. הוא מתאר את מזימתם הקטלנית במילים כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי, שמשמעותן כי הם חפרו בור עמוק כדי להפילו לתוכו ולהורגו, ויש המפרשים זאת כדימוי לניסיון להשקותו בסם מוות בסתר. הנביא פונה אל ה' ומבקש: זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ מֵהֶם, שיזכור כיצד התפלל בעבורם כדי להעביר מעליהם את כעסו. אף על פי שהעם שמע רק את נבואותיו הקשות ולא היה מודע לתפילותיו הרבות, ירמיהו המשיך לבקש עליהם רחמים ממש עד הרגע שבו גילה לו ה' על כוונתם להמיתו.