תארו לעצמכם מצב שבו אתם מנסים לעזור למישהו ולעשות לו רק טוב, אבל בתמורה הוא מתכנן לפגוע בכם. איך הייתם מרגישים? ירמיהו הנביא הרגיש בדיוק כך. אחרי שהאויבים שלו החזירו לו רעה תחת טובה ואפילו תכננו לפגוע בחייו, הוא פונה אל ה' ומבקש עונש כבד שיעצור אותם לחלוטין.
ירמיהו מבקש תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם לָרָעָב, כאשר המילה תֵּן פירושה כאן למסור ולהסגיר. הוא מתכוון שאלו שיישארו סגורים בתוך העיר יסבלו מרעב. לגבי אלו שייצאו החוצה, הוא אומר וְהַגִּרֵם עַל־יְדֵי־חֶרֶב. המילה וְהַגִּרֵם היא מלשון נזילה ושפיכה, והכוונה היא שהם ייפלו בקרב מול צבאות האויב. בעקבות המקרים העצובים האלו, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת. כלומר, הנשים יישארו לבדן, כי הן יאבדו גם את הילדים שלהן וגם את הבעלים שלהן.
בהמשך, ירמיהו מתאר מה יקרה לגברים ומחלק אותם לשתי קבוצות. על המבוגרים שאינם אנשי צבא הוא אומר וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת, כלומר הם לא יסיימו את חייהם בדרך רגילה ובשיבה טובה, אלא ייפגעו ממחלות קשות. הקבוצה השנייה היא הצעירים והגיבורים, ועליהם נאמר בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי־חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה. מכיוון שהתפקיד שלהם הוא לצאת לקרב, הם אלו שייפלו בשדה המלחמה.