קרה לכם פעם שעשיתם משהו ממש לא בסדר, והרגשתם שאתם רק רוצים להתחבא מתחת לשמיכה מרוב בושה? זה בדיוק מה שמרגיש עם ישראל כשהוא מסתכל אחורה ומבין כמה הוא פגע בה'. העם אומר נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ. זהו תיאור מיוחד למצב שבו הבושה עוטפת אותם מכל כיוון. מצד אחד, יש להם הרגשה פנימית רעה של בושה, שזה כמו לשכב על מזרן שקרוב לגוף, וזה נקרא בְּבָשְׁתֵּנוּ. מצד שני, יש את הבושה שמגיעה מבחוץ, מאנשים אחרים שרואים את המעשים שלהם, וזה כמו שמיכה שמכסה אותם מלמעלה, וזה נקרא כְּלִמָּתֵנוּ. השכיבה הזו מראה גם על חוסר אונים, ממש כמו אדם שנמצא בצרה כל כך גדולה שהוא כבר לא יודע מה לעשות ופשוט נופל למיטה מתוך ייאוש.
התחושה הקשה הזו מגיעה מההבנה כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ, הרי אין בושה גדולה מזו. החטאים האלה לא התחילו רק עכשיו. העם אומר שזה קרה מִנְּעוּרֵינוּ, כלומר ממש מתחילת הדרך, מהימים הראשונים שה' בחר בהם להיות לו לעם. במשך דורות שלמים הבנים המשיכו לעשות מעשים רעים בדיוק כפי שראו אצל ההורים שלהם. בסוף, העם חוזר ואומר וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ. החזרה הזו נועדה להדגיש עד כמה החטא היה חמור, ועד כמה זה עצוב שהם בחרו להתעלם מהדברים שה' ביקש מהם.