ירמיהו, פרק ד׳, פסוק י״א

בזמן הפורענות והגלות מאת ה', בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם־הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם כי האויב יפלוש בעוצמה הדומה לרוּחַ צַח, סופה מדברית לוהטת ומייבשת, או לחלופין צבא המגיע מצויד היטב. סופה זו נושבת על שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר, כלומר על הרים ומקומות גבוהים נטולי מחסומים, כך שהאויב יתקוף באין מפריע וייבש את מקורות המים לכדי שממה. רוח הרסנית זו מכוונת דֶּרֶךְ בַּת־עַמִּי, ישירות אל עבר עדת ישראל במטרה לסחוף ולהגלות אותם. בניגוד לרוח חקלאית מתונה המועילה לִזְרוֹת באוויר כדי להפריד את המוץ, או לְהָבַר ולברור את התבואה, סערה זו קשה וחזקה מדי. היא לוֹא נושבת למטרה חיובית, אלא מגיעה אך ורק כדי להרע ולהגלות את העם.